מאמרים מתוך גליון 1
דבר ראשון – לילך גליל
פנדורה יקרה
פנדורה הייתה האשה הראשונה שנבראה לפי המיתולוגיה היוונית. לאחר שבעולם היו גברים בלבד, החליט זאוס, אבי האלים, לברוא אשה, ואותה הציג בפני שאר האלים. כל אחד מהם העניק לה מתנה משלו, ולכן קרא לה זאוס בשם 'פנדורה', דורון הכל. הוא נתן בידיה תיבה קטנה והזהירה שלא לפתוח אותה לעולם, אך סקרנותה של פנדורה גברה על הפחד, וביום גורלי אחד היא שלחה את ידה והרימה לאט את מכסה התיבה. ההמשך ידוע ומוכר. מתוך התיבה זינקו החוצה כל הצרות האיומות שיכולות לבוא על המין האנושי. פנדורה נבהלה, אך זה היה כבר מאוחר מדי והעולם התמלא בכל הפגעים שהכין זאוס עבור בני האדם. אלא שאז הבחינה פנדורה בזוג כנפיים לכודות מתחת לתיבה. היא הרימה אותן בעדינות והתבוננה בהן: היו אלו כנפיה של התקווה, ופנדורה מיהרה לשחרר גם אותן אל העולם.
זה הסיפור של פנדורה, ומה הסיפור שלנו? הרי לכולנו יש איזו תיבה באיזה מקום שלא תמיד אנחנו רוצות לפתוח אותה. פנדורה העזה, ופתחה. היא לא ויתרה על הידיעה, על השגת האמת, והיא גם שילמה על כך מחיר. כי מי שמעזה להציץ – עלולה להיפגע; מי שמעזה לנסות – עלולה לשלם מחיר יקר.
חברה אמרה לי פעם שכל הנשים הן לסביות, רק שרובן עדיין לא יודעות את זה. משפט כזה עלול אמנם לקומם לא מעט "סטרייטיות", אבל אם נוותר לרגע על ההגדרות המקובלות של "לסבית" ו"סטרייטית" ונשתמש במקומן במונח "הרצף הלסבי" של אדריאן ריץ', נגלה שמדובר ב"טווח של חוויות של הזדהות נשית – טווח בחיי כל אשה, הנמשך לאורך כל ההיסטוריה – ולא רק העובדה שאשה חוותה מגע מיני עם אשה אחרת או חשקה בה במודע". כלומר, ישנן נשים שמגיל צעיר זיהו עצמן כ"לסביות", בעוד אחרות גילו את זה בגיל מאוחר יותר, או במלים אחרות, הימצאותה של כל אחת מאתנו על פני הרצף הלסבי הנה תלויה בזמן, בתקופה ובמקום.
השאיפה של פנדורה היא לפנות למעשה לכל אשה (וגם לגברים מזדהים) המוכנה להעז ולראות את עצמה כמי שנעה על פני הרצף הלסבי, או כמי שנמצאת כיום בנקודה כזו או אחרת עליו. כל אשה שמוכנה לחוות הזדהות כזו או אחרת עם נשים אחרות, מוזמנת לחפש ב"פנדורה" פן נוסף של עשייה של נשים למען נשים. אני מקווה שתמצאו ב"פנדורה" לא מעט ביטויים לכך, כאשר הכוונה היא להרחיב את היריעה בגיליונות הבאים בתגבור סוללת הכותבות ובהעלאת נושאים נוספים לקריאה ולדיון. כאן המקום להודות לכל הנשים שעשו למען העיתון הזה, וגם לבני אוריה שהציע את שם העיתון. אני מקווה שנצליח להעז ולפתוח – בעיתון ובכלל – תיבות כאלו ואחרות, ושהפחד לא יעמוד בדרכה של אף אחת מאתנו. וגם אם עולמנו כבר גדוש פורענויות, אולי כדאי בכל זאת להרים את הראש ולראות גם את כנפי התקווה שמעופפות מעלינו. כי ככל שנעז יותר אולי החיים שלנו לא יהיו קלים כל כך, אבל בטוח שהם יהיו מעניינים יותר וקרובים יותר אל האמת.
-----------------------------------------------------------------------------------------
פריצה והצתה בבית קל"ף
אלמונים פרצו לבית קל"ף, הממוקם במקלט אב"כ בשכונת יד אליהו בתל אביב, והשחיתו ציוד. מדובר כנראה בעברייני סמים. מאז הכרזת הכוננות הביטחונית לפני כחודשיים פונה המקלט מרוב חפציו. הספרייה, התמונות וחפצים נוספים פונו מן האולם הגדול; המחשב והמסמכים השוטפים הועברו לבתי מתנדבות לצורך המשך הפעילות; במשרד נעול נותרו ארגזים וציוד שלא נמצא לו מקום. באולם הגדול נשארו רהיטים כבדים והוא נשאר פתוח לציבור.
ביום שישי, ה-4 לאפריל, חדרו אלמונים למשרד, הבעירו בו אש וגרמו נזק לציוד. באולם הגדול הופעל ציוד האב"כ והובערו הכורסאות והספות. במקום נמצאו שרידים של כלי עישון סמים. תלונה הוגשה במשטרה.
קל"ף מסייעת לנשים שנמצאות בסכנה, לנשים שמשפחתן פוגעת בהן או מתנכרת אליהן. קל"ף זקוקה לסיוע כספי כדי להמשיך בפעילות חשובה זו. לפרטים ולתרומות: ת.ד 22997 תל אביב 61228, טל: 03-7398816
חשבון בנק 12-788-153048
-----------------------------------------------------------------------------------------
סיפור רע עם סוף טוב
א', דרוזית כבת 30, ונ', מוסלמית בת 25, הן בנות זוג שהוברחו לפני מספר חודשים מישראל למדינה זרה בסיועה של קל"ף.
הכל החל לפני כשנה וחצי. א' וחברתה דאז, ד', ברחו מכפר דרוזי בגליל והגיעו לתל אביב. הן פנו לאגודה ושם הפנו אותן לקל"ף. תחילה התארחו בביתה של אחת מחברות ועד קל"ף, עד שנמצא להן מקום במקלט לנשים מוכות. לאחר שחודש הקשר עם משפחותיהן הופעל עליהן לחץ עד שהשתכנעו, וא' וד' חזרו לכפר.
אולם המצב בבית לא השתפר. לאחר כמה חודשים שוב ברחה א' מהבית וחזרה לתל אביב. היא התארחה מספר ימים בביתה של חברת קהילה ועברה להתגורר שוב במקלט לנשים מוכות. שם היא פגשה את נ', שנמלטה מבעלה לשעבר, שממנו התגרשה. בינתיים גילתה משפחתה של א' את מקום המצאה וחטפה אותה מהמקלט, אך א' הצליחה לברוח שוב.
בסיוע קל"ף יצרו א' ונ' קשר עם עורך דין במדינה זרה, במטרה לקבל שם מעמד של פליטות בשל רדיפתן על רקע נטייתן המינית. במימון קל"ף ובשארית כספן שלהן טסו א' ונ' לאותה מדינה, ובימים אלו התקבל מהן בדואר מכתב במעטפה אנונימית, בו כתבו: "אנחנו בסדר גמור, שכרנו דירה ועכשיו אנחנו לומדות את השפה. קיבלנו גם רישיון עבודה ואנו מחכות לדיון בבית המשפט לגבי מעמדנו כפליטות. סוף סוף אנחנו רואות קצת שמש!“.
-----------------------------------------------------------------------------------------
דרושה לסבית לעבודה
אם גם את מובטלת ומחפשת עבודה, כדאי שתדעי שהלסביות שלך נוכחת בראיון העבודה שלך, ובגדול. מה צריך לדעת לפני שניגשים לראיון עבודה, ממה רצוי להימנע, מתי לצאת מהארון ואם בכלל
מאת: עינב זילבר
"דרושה לסבית לעבודה". לא, לא תראי מודעה כזו בעיתון, כמו שלא תצייני ברזומה שלך שאת לסבית. אבל הלסביות שלך נוכחת בראיון העבודה שלך, ובגדול. מי מאתנו לא התלבטה לפני ראיונות קבלה לעבודה מה להגיד או לא להגיד, ואיך לענות אם ישאלו, מה ללבוש ומה יקרה אם יידעו. ראיון עבודה הוא תמיד משימה מורכבת וחוויה לא פשוטה, והיבטים של זהות מינית, מין וגיל רק מוסיפים על כך. הכנה טובה ומחשבה מקדימה יכולים לסייע לא מעט בהתמודדות עם המשימה הזו.
בחירת המקצוע ומקום העבודה מושפעים גם הם מהיותנו לסביות. יש כאלו שמעדיפות לעבוד במקום שבו לא יצטרכו להסתיר את הלסביות שלהן, יש שבוחרות במקצועות בעלי אופי "גברי" וחוות בין השאר אפליה מינית, ויש אחרות שעדיין בארון. "כלסבית, תמיד פחדתי מחוסר עצמאות כלכלית", מספרת אלנה, סמנכ"ל שיווק בחברת הייטק. "תמיד היה לי ברור שלא יהיה מישהו שיפרנס אותי ושאני צריכה לדאוג לעצמי". המחשבה הזו השפיעה על הבחירה המקצועית שלה. "למדתי קולנוע, אבל לא הקדשתי לזה את חיי אלא בחרתי במקצוע פרקטי שיבטיח לי הכנסה. למדתי לתואר שני במנהל עסקים ויצא שהתחלתי לעבוד בשיווק בחברה לציוד רפואי והתקדמתי בתחום. "אני קצת פחדנית בעניין הזה של הלסביות", היא מודה. "אני מפחדת שיידעו, אני יותר מדי בארון. בראיונות עבודה אני לא מזכירה שום פרט אישי. בגיל יותר צעיר שאלו אותי לגבי המצב המשפחתי ועניתי שאני רווקה. בשנים האחרונות כתבתי בקורות החיים שאני רווקה ללא ילדים. בכל מקומות העבודה דאגתי שלא יידעו שום דבר על החיים שלי ולא השארתי שום מרחב לשאלות אישיות. היום המצב השתנה כי יש לי חברה ואני רוצה שהיא תצטרף אליי לנסיעות עבודה לחו"ל. לאט לאט אני מתחילה לגלות בעבודה שיש לי בת זוג. אני לא אומרת את זה בצורה גלויה והם לא שואלים באופן ישיר".
אצל שרון המצב שונה, אולי משום שהיא הרכזת האדמיניסטרטיבית של "הבית הפתוח" בירושלים, מרכז קהילתי להומואים ולסביות בעיר. "בראיון העבודה היה ברור שאני לסבית וזה היה יתרון" היא מספרת. "בראיונות למקומות עבודה אחרים לא שאלו אותי באופן ישיר לגבי הנטייה המינית שלי, זה התברר רק לאחר מכן, תוך כדי עבודה, וזה היה בסדר. בראיונות הבאים למקומות עבודה בוודאי תעלה השאלה אם אני לסבית, משום שיצוין בקורות החיים שלי שעבדתי במרכז, אבל אין לי בעיה שיידעו, זה חלק ממני. אני רק מקווה שזה לא יפריע לי למצוא עבודה אחרת".
כרמי חוותה אפילה כפולה כאשה וכלסבית. במקצועה היא הנדסאית חשמל ומשלימה לימודים לתואר מהנדסת חשמל. אין הרבה נשים במקצוע הזה. "הרבה פעמים שאלו אותי, 'מה, את עובדת בחשמל? מה, את באמת מסוגלת לעשות את זה?' ממש שאלות מפגרות", היא אומרת בכעס. "יש הרבה תפקידים שממש תפורים עליי, אני שולחת קורות חיים, מבינים שאני אשה, ואפילו לא עונים לי. בעבר רשמתי בקורות החיים את שמי המלא, כרמלה, והיום אני שוקלת להשתמש בשם מקוצר שיכול להישמע גם כשם של גבר".
עו"ד יפעת גליק, המתמחה בדיני עבודה, מציינת כי "החוק אוסר אפליה בראיון עבודה, ואיסור האפליה כולל גם אפליה מחמת נטייה מינית לצד אפליה מחמת מין, הורות, מעמד אישי, גיל, גזע, דת, ארץ מוצא ושירות מילואים. איסור האפליה כולל אפליה בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה ובהיבטים אחרים של עבודה וסיום עבודה בפיטורים ובפרישה. עם זאת", מוסיפה עו"ד גליק, "קיים קושי לאכוף את החוק, ולא רק לגבי אפליה מחמת נטייה מינית. אם מישהי תבוא לראיון עבודה ויהיה תלוי שם שלט שאומר, 'פה לא מקבלים לסביות לעבודה', אז מקרה האפליה הוא ברור. אבל אם לא תישאל שום שאלה ברורה, באופן ישיר או עקיף, תתעורר בעיה של הוכחת האפליה.
"החוק מכיר בקושי הזה, ומקל על המועמד במקרים שבהם ישנם קריטריונים ברורים לקבלה לעבודה והמועמד עמד בהם ובכל זאת לא התקבל לעבודה. במקרים כאלו יצטרך המעביד להוכיח שלא הפלה את המועמד. אבל אם קריטריוני הקבלה אינם ברורים, המועמד הוא שיצטרך להוכיח שהייתה אפליה, ואת זה לא פשוט להוכיח".
ראיון עבודה הוא כלי נפוץ למיון מועמדים לעבודה. לרשותך עומד זמן קצר שבו המראיינים צריכים להתרשם ממך כעובדת לעתיד, כאדם וכעמיתה, ואת צריכה לשכנע אותם שיש לך כישורים מתאימים, רקע ויכולת. לכן, כדאי מאוד להתכונן מראש לשאלות שעשויות לעלות ושעלולות לגרום לך קושי להשיב עליהן, שאלות כמו 'מה מצבך המשפחתי?', או 'האם את שוקלת להתחתן וללדת ילדים?'. אבל יתכנו גם שאלות פחות מפורשות מאלו, כמו למשל, 'מהן השאיפות האישיות שלך?' או 'איך את רואה את חייך בעוד עשר שנים?', ועליהן כדאי לחשוב מראש, לברר עם עצמך מה את מוכנה לחשוף בראיון ואיך את מתכוונת לענות עליהן. אפשר גם לתרגל ראיון מדומה מול חבר או חברה כדי להעריך את תוכן התשובות ואת שפת הגוף. אם את חושבת שתתקשי להשיב על שאלות לגבי גילך או מצבך האישי, למשל, אולי עדיף שתנדבי את המידע הזה מראש, בקורות החיים שאת שולחת.
הדקות הראשונות של המפגש עם המראיינים הן קריטיות, משום שאז נקבע הרושם העיקרי שאת משאירה עליהם. רצוי מאוד שתתכונני לכך, תנסי לחייך ולשדר ביטחון ורוגע. אם את מתרגשת מאוד, אולי עדיף לנצל את זה ולהודות, למשל, בפני המראיינים שהראיון הזה חשוב לך ושאת מתרגשת. ההופעה החיצונית חשובה ביותר, ואת סגנון הלבוש כדאי שתתאימי למקובל באותו ארגון, אם כי לא מומלץ לוותר על כך שתרגישי נוח בהופעה שלך.
ככל שתתאמצי להסתיר פרטים אישיים ותהססי בתשובותייך, המראיין המנוסה יקלוט את זה ועלול לפרש את זה כחוסר אמינות, שזה גורם חשוב ביותר בראיון קבלה לעבודה. לא כדאי להתעסק יותר מדי בהסתרת פרטים אישיים על פני ביטוי עצמי מלא ומשוחרר.
ראיון עבודה יכול להתמקד בשאלות שמופנות אלייך, או כזה שמאפשר גם לך להפנות שאלות אל המראיינים. כל מראיין מצויד בתפיסת עולם משלו, וכמובן שלא כדאי להיכנס עמו לוויכוחים על השקפות אישיות, אלא להיות מוכנה לשאלות חודרניות ולנסות להגיב עליהן בצורה עניינית ולא עוינת. עם זאת, חשוב שתגדירי לעצמך מראש את הקווים האדומים שלך, את השאלות שעליהן אינך מוכנה להשיב.
אם תקדישי מעט זמן כדי ללמוד מראש על החברה ועל המשרה שאליה את ניגשת, זה עשוי לעזור לך מאוד. את מירב האינפורמציה על הארגון, על המדיניות והתרבות שלו, על התפקיד המוצע ודרישותיו, על השירותים שארגון זה מציע ומי הם לקוחותיו – אפשר למצוא אצל מכרים שעובדים בארגון, בכתבות שהתפרסמו על הארגון, באתר האינטרנט של הארגון, ומתוך ידע על ארגונים דומים. כדאי לנסות ולהעריך האם בחברה הזו ובתפקיד המסוים הזה תוכלי להרגיש בנוח עם הלסביות הגלויה או הלסביות בארון.
בראיון עבודה יש לך גם הזדמנות להכיר טוב יותר את הארגון ואת המעסיק, מה שעשוי להשפיע על ההחלטה שלך אם לבחור במקום העבודה הזה או לא. כך קרה לכרמי, שהייתה מועמדת לתפקיד מסוים שרצתה בו מאוד. הייתי אז בת שלושים ושבע" היא מספרת, "ובעל החברה ראיין אותי. הוא שאל אותי אם אני לא חושבת להתחתן, ואני עניתי שאני חיה בזוגיות ושאני לא רוצה ילדים בשלב זה. הוא המשיך לשאול, עד שהרגשתי שהוא שואל באופן ספציפי והחלטתי שזהו, אני אומרת לו. סיפרתי לו שאני לסבית והוא היה בשוק, ובזה הסתיים הראיון. הוא הבטיח שיודיע לי, אבל מעולם לא התקשר". כרמי לא קיבלה את העבודה, למרות שהייתה לה ההשכלה הדרושה והניסיון הרלוונטי. "הרגשתי שהפריע לו שאני לסבית", היא אומרת, "ובמצב הזה כבר ממילא לא רציתי לעבוד שם“.
-----------------------------------------------------------------------------------------
בעיני המתבוננת – טור אישי על תרבות – דנה ג. פלג
ג'סיקה, ירמה, בייליס ואני
אחת זקוקה לאשה כדי להבין שהיא סטרייטית, אחרת זקוקה לגבר רק כדי שיפרה אותה, והגבר בכלל מתבונן בגבר אחר. כולנו זקוקות לאנרגיה גברית לפעמים, אם זה בצורה בוצ'ית, מתוכנו, ואם זה מבחוץ, בדמותה של מישהי אחרת, מישהו אחר. וזה בסדר, זה חלק מאתנו.
מזווית העין אני קולטת שבייליס ואני מסתכלים על הבחור באותו מבט. בייליס, החוקר הרוחני והמתוחכם ביותר מכולם מהסדרה "רצח מאדום לשחור". בתחילת הפרק הוא נפרד מחברתו ועכשיו הוא חוקר חשוד ברצח. הנרצח הוא הומו, החשוד הוא זונה ששונא הומואים, "לא הומו", כלומר, הומו הומופוב, ובייליס משחיז הערה שנונה לעברו. החשוד הוא בריון, ובייליס הוא הניגוד המושלם שלו, ברירת המחדל שלי, אם יכריחו אותי להתחתן עם גבר. אבל עכשיו שנינו מסתכלים על השרירים שלו באותו המבט. החשוד רואה את המבט בעיניים של בייליס, מבט שנעדר מעיניו של החוקר השני, פמבלטון, בהיותו סטרייט למשעי, ומתנה את הודאתו בכך שבייליס יחזור ויאמר אחריו: 'אני מת על התחת השרירי שלך'. ובייליס מציית. עיניו בורקות וחיוך עולה על שפתיו כשהוא מתבונן בחשוד ואומר את המלים לאיטו. אתן עוד תזכו לראות את זה בהרצה השלישית של הסדרה, אני בטוחה.
הקטע זה, כמו הסדרה כולה, שווה כל מבט, והוא עורר בי זיכרונות. לפני שנים, כשיצאתי מהארון, נפנפתי בדגל הביסקסואליות בגאווה רבה. מאז עברו כמה שנים, והיום קצת נשכח החלק הזה שבי. אני חיה עם אהובתי, שלא ממש מאמינה בביסקסואליות, ולא בוער לי להתווכח אתה. בסף הכל, אני לא ממש מתעניינת במין השני. מדי פעם יש הבלחות, תזכורות כמו זו, אבל בסך הכל, העיסוק בביסקסואליות, או בצד שנמשך לגברים, לא ממש חשוב לי.
כעבור כמה ימים ישבתי עם כמה חברות, וניסינו לבחור סרט וידאו. מזווית אותה עין קלטתי את עטיפת הסרט "לנשק את ג'סיקה סטיין". חשבתי שיהיה מעניין לצפות בו, והיות שהסרט ירד בערך באותה מהירות שבה עלה על מסכי הקולנוע, וכיוון שאף אחת מאתנו לא הספיקה לראות אותו, הפור נפל. אז ראינו את הסרט. כן, הזאתי, איך קוראים לה, ג'סיקה, נורא מעצבנת. בכלל, הסרט הזה נורא נוירוטי. במיוחד הדייט הראשון שלהן, שבו ג'סיקה יוצאת החוצה והלן הסקסית בעקבותיה. כולנו הסכמנו שקשה להבין איך אשה סקסית ועסיסית כמו הלן, שהיא אפילו לא אנורקטית מידי, ויש לה אף עם אישיות משלו, מתעניינת ביצור החיוור, השדוף כקליפת בצל, שעל שמו קרוי הסרט. למה היא מתאמצת כל כך להשכיב אותה, למשל. הקצב של הסרט לא הקל על הצפייה. מצד אחד, העלילה מתקדמת באיטיות, מצד שני, הדיאלוגים פינג-פונגיים כאלה. זה אולי עובר טוב על במה, אבל לא על מסך, אפילו קטן. מאוחר יותר התברר, כפי שחשדתי, שהשחקניות הן סטרייטיות. אבל האמת היא, חשבתי אחר כך, שאם לא היה בסרט הזה משהו, הוא לא היה מקפיץ כמעט כל אחת מאתנו שצפתה בו.
ולא, לא בגלל זוויות הצילום ואיכות המשחק. חברתי רבקה, שביום הגאווה האחרון התחתנה בסן פרנסיסקו עם בחור דמוי בייליס, חשבה שהסרט מציג בצורה מעוותת וגדושת סטריאוטיפים את הנושא הביסקסואלי. גם אני הרגשתי ככה. אשתי טענה שאף אחת מהן לא לסבית. מישהי אחרת טענה שזה סרט סטרייטי שנועד לסטרייטיות, ומתי כבר יראו לסביות מזדיינות ממש בקולנוע, ולא בנשיפות בלתי ברורות ובחושך (הצעתי לה לראות קלטת של אנני ספרינקל). ואני חשבתי ששווה לראות אותו פעם שנייה.
בצפייה שנייה, למען האמת, רציתי שזאתי (ככה קראתי לג'סיקה) תלך מיד עם ההוא, ושהסקסית לא תתקרב אליה, אלא תמצא מישהי דומה לה. ככה זה לא עובד בסרטים ,הזכרתי לעצמי, צריך התחלה ואמצע, לפני הסוף. ואז פתאום משהו התרחש והתחלתי להבין אותה ולחוש כלפיה חמלה. פתאום הדמות הזאת, התזזיתית, הרזה מידי, נראתה לי כל כך בודדה. היא פשוט הייתה זקוקה למישהו רך יותר, שלא ירצה לזיין אותה מיד, מישהו שיאהב אותה. והמישהו הזה התגלם בדמותה של הלן. גם להלן, כנראה, נמאס מזיונים, לוהטים ככל שיהיו, והיא חיפשה משהו אחר. רוב חברותיי הסטרייטיות מחפשות איזשהו שילוב אידיאלי שכזה. רובן לא פונות לנשים. וכן, אני מוצאת שזהו צעד אמיץ ומעניין, עם כל הנוירוטיות והשפתונים (יש כמה מבינינו שמתאפרות, בחיי, ראיתי במו עיניי) לעשות את זה. וזה בסדר. בסדר גמור. אפשר לנסות ולחפש, ולמצוא, או לא למצוא. או למצוא משהו אחר. ואם זה מה שהפך את ג'סיקה (בשלב הזה היא כבר לא הייתה 'זאתי') לדמות פחות נידפת ברוח וקצת יותר מחוברת לעצמה, זה בסדר. ואם זה מה שהוביל את הלן לתחושה שהיא באמת רוצה אשה בחייה, אני האחרונה שתגיד לה לא. תיקון טעות: אני בחיים לא אגיד לה לא. לא אחרי הדרך שאני עברתי, ושאני עדיין עוברת. תשאלו את אשתי.
ג'סיקה הייתה זקוקה לאשה בחייה, ולמה הייתה ירמה זקוקה? ירמה, אדמה חרבה בספרדית, מהמחזה הקרוי על שמה, מאת פדריקו גרסיה לורקה, משורר ומחזאי ספרדי והומו. אדמה חרבה, זו התחושה שתכה בכן כשתיכנסו לתיאטרון. תפאורה של גבעות חומות, חרבות, אשה זקנה שמדברת על אדמה יבשה שמחכה לזרע שיפרה אותה. למי שלא ביקרה בתיאטרון "נוצר" ביפו, אספר כאן שמדובר בחוויה טוטאלית. אתן יושבות על כיסאות בטריבונה ניידת כשמולכן התפאורה, בלי שום חוצץ. הכל חי ונושם מולכן, ובהקשר הזה, מתאבק ומתאבך, כמו ענני האבק שעולים מהאדמה. במשך ההצגה גמעתי כמעט את כל בקבוק המים שהבאתי אתי.
ירמה רוצה ילד, היא משתוקקת לילד, והתשוקה הזאת מטריפה אותה. המחזה מתרחש בכפר בספרד, אבל אני לא יכולתי שלא לחשוב על חברות אחרות וקרובות יותר אלינו, שבהן נשים לבושות שחורים חיות תחת מבטן של אלף עיניים בוחנות, וההצדקה היחידה לקיומן היא הילדים שהן יולדות. ירמה לא אוהבת את הגבר שלה, איש אדמה. יש גבר אחר שהיא אולי אוהבת, איש אש, אבל הוא לא שלה. לא ממש מחזה לסבי, אבל ירמה מוקפת נשים, ואשה פראית אחת אפילו מנשקת אותה על השפתיים לרגע אחד חטוף. כולן משרתות את התשוקה שלה, משקות אותה במי מלח, מוסיפות עוד שמן למדורה. כולן שבויות בתוך המערכת הזאת. ובמשך שעתיים (כולל הפסקה) גם אתן תהיו שבויות בו, לגמרי, תהפכו לחלק מהכפר, לחלק מההצגה, לחלק מתפאורת המחזה. גם שם יש גבר צעיר ופראי, שכל כולו מיניות והוא רוצה להפרות את האדמה שהיא ירמה. אבל היא לא רוצה אותו. גם אם הנשים מסביב מפתות אותה לעשות זאת, החברה מסביב לא מרשה, והסוף כמעט ידוע מראש. הצגה חזקה, זה היה צפוי. תיאטרון "נוצר" לא מאפשר לצופות שלו לחזור הביתה ולהירדם מול הטלוויזיה. הדימויים נחרתים בזיכרון. הטירוף הזה, אני שואלת את עצמי, איפה אני שם במחזה, למה זה משפיע עליי כל כך חזק. רגע אחד, לפני השינה, אני נזכרת שהיום הוא היום התשיעי, ובעוד שלושה ימים אני צריכה ללכת לבדיקת אולטראסאונד, ולבדיקת דם, כדי לראות אם הגיע המועד. הרצון שלי לילד הוא שפוי ומגודר היטב בגדרות של זמן ומונחים מדעיים. התשוקה הזאת אינה שורפת אותי, כי החיים שלי הם לא שדה קוצים ואדמה חרבה, אלא מלאים ועשירים. ואם יש מקום קשה שנחשף, אני מנסה לרפא ולהשקות, יחד עם אשתי, כשצריך. ואז, רגע לפני שאני נרדמת, נקשרים כל הקצוות. בייליס וג'סיקה וירמה. צריך, עדיין, זרע וביצית בשביל ליצור חיים, וגם אם מדובר בתרומה אנונימית, יש מקום שבו גם אני, אנחנו, נשים לסביות וביסקסואליות, וטראנס והטרו גם (אבל גם גברים מכל הסוגים והמינים, ובעצם כל מי שחי כאן, על פני האדמה), כולנו זקוקות לאנרגיה גברית. לא רק כדי ליצור ילד, אלא בכלל, מדי פעם, בחיים. לפעמים בצורה בוצ'ית, מתוכנו, לפעמים מבחוץ, בדמותה של מישהי אחרת, מישהו אחר. וזה בסדר, זה חלק מאתנו. תחזיקו לי אצבעות.
הערה: הפנייה בלשון נקבה רבות, כוללת כמובן גם זכרים. אנחנו חיות את השפה וממציאות אותה כל יום מחדש. תזכרו את זה.
-----------------------------------------------------------------------------------------
ארון הקודש – אביגיל שפרבר
מעבדות לחירות
אמא שלי – שרבים קוראים לה הרבנית, אבל בעצם היא בסך הכל אשתו של הרב – נכנסה לחדר החשוך, התיישבה מולנו ואמרה בקול יבש: "אני יודעת שאתן לסביות, תעשו מה שאתן רוצות, אבל לא בבית הזה". זה היה רגע של חירות אמיתית
אחרי הפעם הראשונה שא' ואני עשינו את זה – בערב שבת, בבית הוריי – ניגשתי על קצות האצבעות לספרייה של אבא כדי לחפש בספרי הקודש מה האיסור שעברתי עליו, מה החטא ומה העונש. כשאני אומרת 'ספרייה' אני מתכוונת לעשרות אלפי ספרי קודש הממוקמים בכל הבית – חוץ מאשר בשירותים, כי שם אסור. לא היה לי מושג מאיפה להתחיל לחפש, ובוודאי שלא עלה בדעתי לשאול את אבא שלי, הרב, היכן בהלכה נאמר שאסור להיות לסבית.
לאחר שעיינתי בספרים, מצאתי משהו. האיסור על יחסים חד-מיניים בין נשים נלמד מהפסוק: "כמעשה ארץ צרים לא תעשו" (ויקרא, י"ח), וחז"ל הסבירוהו: "מה היו עושים? איש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואלו הן נשים המסוללות זו בזו". (כן, גם אני שאלתי מה זה, ורש"י הסביר שהן היו משפשפות נקבתן אלו באלו). אלא שהפוסקים חלקו: האם יש לראות בזה איסור תורה או איסור מדרבנן. הרמב"ם פוסק (בהלכות יסורי ביאה כ"א, ח'), שאין מלקים על איסור זה, הן משום שאין לו לאו מיוחד והן משום אין יחסים בין נשים יכולים להיחשב כביאה. עכשיו נעלבתי, מה זאת אומרת 'לא יכולים להיחשב ביאה'?! מה שא' ואני עשינו בערב שבת לא נחשב?! ואז הצית את דמיוני משפט אחר של הרמב"ם: "ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן". בעיני רוחי ראיתי את הלסביות במועדונים האפלים בפוסטט (קהיר העתיקה) ובאלכסנדריה, אלו שמחוץ לארון, שמפתות נשים תמימות, בעוד הבעל יושב ולומד בבית מדרשו של הרמב"ם. והרמב"ם מודאג ומבקש מהגברים להשגיח. כשהמשכתי לקרוא ברמב"ם, ראיתי שלא הסתפק בכך והוסיף, כי "ראוי להכותן מכת מרדות". הבנתי שגם אני חייבת בכך, ומיד רצתי לספר לא' שהיא חייבת במכת מרדות...
שנים אחר כך, בערב שבת אחר (למה הכל קורה אצל הדתיים בערב שבת?) כבו כבר האורות בבית על ידי שעון השבת ואני לא יכולתי להמשיך לקרוא. שכבתי במיטה וחיכיתי לא' אהובתי, שאז עדיין לא יכולתי להגדיר אותה כ'בת זוג', כי לא היה בעולם המושגים שלי מושג שכזה. דקות ספורות לאחר שא' הגיעה, נכנסה פתאום אמא שלי לחדרי החשוך. לא, היא לא תפסה אותנו באמצע. לאחר שלוש שנים שהיינו ביחד כבר התעייפנו מלקרוע את הבגדים האחת של השניה ברגע שנפגשנו, אבל אמא בכל זאת התיישבה מולנו בחושך גמור ואמרה בקול יבש: "אני יודעת שאתן לסביות, תעשו מה שאתן רוצות, אבל לא בבית הזה".
וואו. אמא שלי – שרבים קוראים לה הרבנית, אבל בעצם היא בסך הכל אשתו של הרב – אמרה שאני לסבית. זה היה רגע של חירות אמיתית. רגע שלא יישכח. באותו רגע נעלמו כל הפחדים, כל החששות וכל הסיוטים. זהו, זה קרה. אי אפשר לחזור אחורה. אמא שלי אמרה את המילה, אמא שלי אמרה שאני לסבית. ואם אמא אומרת, מי אני שאתווכח אתה.
לאחר ההלם הראשוני וכמה חודשי הסתגלות, קיבלה אותי אמא שלי, "הרבנית", וגם את א', אהובתי, לחיק המשפחה. ובמסכת יבמות נאמר, כי "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה". ועל זה אני חותמת בלב שלם.
-----------------------------------------------------------------------------------------
לקראת הורות - ענבל נהרי
לזורעות בדמעה
ברגע שבחרתן בתרומת זרע אתן נכנסות למסלול ארוך ומפותל. כמה טיפים ובעיקר הרבה תמיכה וחיזוקים חיוביים. שלב ראשון בדרך אל האושר
זוגתי ואני החלטנו שאנחנו רוצות את הדבר הבסיסי ביותר עבורנו – להקים משפחה. אלא שאצלנו, מה לעשות, ביציות יש בשפע, אבל זרע – אין. לאחר התלבטויות החלטנו ללכת על תרומת זרע מתורם אנונימי באמצעות בנק זרע. מרגע זה נכנסנו למסלול ארוך ומפותל. התברר שלכל אחד מבנקי הזרע בארץ שיטות עבודה ומחירים משלו. כך למשל, לגבי האפשרות שלנו לבחור את התורם: בבנקים מסוימים מנהל המחלקה מחליט עבורך מי יהיה התורם, ובבנקים אחרים תקבלי רשימה של תורמים ותכונותיהם (למשל: גובה, מוצא וצבע עיניים), שמתוכה תבחרי את התורם שמתאים לך. עם זאת, הבדיקות שנערכות לכל אותם תורמים הן מוגבלות ביותר – לא ניתן לקבל מידע גנטי, משפחתי, או מידע על בעיות נפשיות של התורמים. ככל שידוע לנו, בדיקות התורמים כוללות בדיקת איידס, זרימת זרע, ושאלון בסיסי שהתורם התבקש לענות עליו ושהיה חסוי בפנינו.
בנקי הזרע בארץ נבדלים גם באפשרות להוציא את מנת הזרע מהבנק. ישנם בנקים שאינם מאפשרים להוציא את מנת הזרע לצורך ביצוע ההזרעה, דבר המחייב תיאום עם שעות הקבלה של הרופא המטפל במרפאת בית החולים. בנקים אחרים גמישים יותר ומאפשרים לתאם את הטיפול אצל הרופא המטפל במרפאה אחרת (למשל, במרפאה הפרטית שלו). פעולת ההשבחה המבוצעת למנת הזרע היא גורם נוסף שיש להתחשב בו. בבנקים מסוימים יש לתאם מועד נפרד לביצוע ההשבחה, דבר המשפיע על תכנון הזמנים וכן על המחיר של כל מנה ומנה להזרעה.
לפני ביצוע הטיפול הראשון יש לבצע בדיקות רפואיות רבות: בדיקת נוגדנים למחלות ובדיקות גנטיות (מומלץ לערוך סקר שווקים בנוגע למחירי הבדיקות הגנטיות, משום שהשוק פרוץ והמחירים משתנים ממקום למקום); ספירת דם של הדם; בדיקת איידס; ואולטראסאונד לתקינות הרחם (רצוי לבקש). בנוסף, יש לספר לרופא אם יש בבית כלב או חתול, ואפילו ציפורים, כדי שיידע אם יש צורך בבדיקות נוספות. אם, למשל, יש חתול בבית, צריך לבצע בדיקה לגילוי נוגדנים Toxoplasma (לא משהו מדאיג), ואלו שבוחרות לגדל בבית דווקא ציפורים צריכות לערוך בדיקת Chlamydia. חלק מהבדיקות ניתן לבצע במימון חלקי של קופת חולים.
הטיפול בהזרעה צריך להתבצע בזמן הביוץ, ואת זה לא קל לקבוע. דרך אחת היא מדידת טמפרטורת הגוף במטרה למצוא את היום בחודש שבו טמפרטורת הגוף עולה במעלה אחת בדיוק. שיטות אחרות הן קביעת יום הביוץ על פי בדיקות דם וצילום אולטראסאונד וגינאלי שמראה את גודל הזקיקים (הביציות שאינן מופרות) ואת גודל רירית הרחם. כאן נדרשת יכולת תיאום מתוחכמת, כלומר, למצוא את המרפאה שבה תוכלו לבצע את הבדיקות בדיוק בעיתוי המתאים מבחינתכן. שלב ההזרעה הגיע: הרגע הגדול שבו אתן עומדות לקלוט לתוך רחמכן את הזרע המיועד. על המשך התהליך הזה – בפעם הבאה...
רשימת בנקי הזרע בארץ:
"איכילוב" – 03-6925712, 6925606
"תל השומר" – 03-5302804, 5354334
"בילינסון" – 03-9377600, 9377619
"רמב"ם" – 04-8543236
"אסף הרופא" – 08-9779690/1
"פוריה" – 04-6738211
"סורוקה" – 08-6400540
"הדסה" – 02-6776591