מאמרים מתוך גליון 3​
דבר ראשון-לילך גליל
לא לאימהות בלבד!

בחודש הגאווה נערך מטעם האגודה ערב הוקרה לנשים לסביות. בין ״יקירות הקהילה״ הייתה גם אביטל ירוס-חקק, שהיא וטל זוגתה פעלו רבות מבחינה משפטית וחברתית למען ההכרה בזכותן של נשים לסביות להקים משפחות משלהן. אביטל סיפרה כי החברה הישראלית רואה בהולדת ילדים ערך עליון, וכנראה שזו הסיבה שאימהות לסביות התקבלו בחברה הישראלית יותר הקלות מאשר הלסביות שאינן אימהות. היא הוסיפה, כי אסור שהקבלה אותנו כלסביות תהיה בזכות היותנו אימהות, ויש להמשיך ולמחות נגד דיכוי הלסביות (וההומואים, הביסקסואליות, וטרנסג׳נדרים) הבוחרים שלא להיות הורים.

זוהי, בעיניי, אמירה פמיניסטית חשובה. לסבית הבוחרת להביא ילדים לעולם עושה את זה, קודם כל, ממניעים אישיים ולא אידאולוגיים. הנימוקים האידאולוגיים באשר למימוש זכותה של האישה להפוך לאם אינם תקפים כאשר הצורך האימהי מתעורר. ישנן נשים - ולא מעט כאלו - שהצורך הזה איננו קיים אצלן, ולא משנה אם הוא מודחק, נעלם, או מנומק אידאולוגית. העובדה שביכולתן ללדת מבחינה ביולוגית לא מחייבת אותן לעשות את זה. חברותינו הטראנסג׳נדריות הן אחת הדוגמאות המצויינות לכך שנשיות אפשר לממש בדרכים רבות אחרות. בגיליון השלישי של ״פנדורה״, גיליון אוגוסט שבשיאו של החופש הגדול, בחרנו דוקא להפנות את הזרקור לא אל האימהות הלסביות - שדובר בהן רבות ועוד ידובר - אלא דוקא אל ילדיהן. ולא מן הכיוון האידאולוגי, אלא דווקא מן הצד החוויית, של הילדים, לא של האימהות. מיכל אבס שוחחה עם חמשת הילדים, גיא, עידן, אוריה, רחלי ושירה חמישה מתוך מאות ואלפי ילדים וילדות שאימהותיהם לסביות, ומגילוי הלב הרך שלהם אפשר לקבל תמונה כלשהי על מצבם בישראל בשנת 2003. ההתייחסות שלהם ל״אחר״ ול״שונה״ אינה מגיעה ממקום של בושה, כמו שאולי רווח בדור שלנו, אלא ממקום של גאווה.

בכל זאת אני לא יכולה להתאפק מלומר מילה לאימהות שלהם. כאימא בעצמי אני יכולה להעיד שהנוכחות המתמדת של ילדים בחיים שלי תעמיד לעולם את הבחירות שלי באור מורכב ומעשירהרבה יותר. עם זאת, אני לא רק אימא, אני אישה יוצרת, לסבית, בת ואחות, ועוד המון דברים. החיים שלי אינם אלא חיפוש ותהייה אחר איזון מסויים בין ההעדפות השונות שלי, מה שנקרא סדר עדיפויות. וסדר העדיפויות שלי הוא בחירה בפני עצמה, כזו שמתאימה לי, כזו שמנסה לא להיות תלויה בתכתיבים של החברה המגבילה שבה גדלתי אני. לכן אני רוצה לומר לכל האימהות ה״שונות״ - החד-הוריות, הלסביות, הטראנסג׳נדריות, הגרושות, הרחוקות מילדיהן וכל ה״אחרות״ - לשמרות הביקורת שאנו בוודאי סופגות על האופן שבו בחרנו לממש את האימהות שלנו, הבחירה שלנו באימהות ״אחרת״ ובמשפחה אלטרנטיבית, הצמיחה לנו דור של ילדים פתוחים ויצירתיים, שישפיעו בעתיד גם על שאר תחומי החיים בחברה הישראלית. אז בואו נקשיב למה שיש להם להגיד. בטבעיות ובגאווה.

חזרה >

-----------------------------------------------------------------------------------------